פסק-דין בתיק ב"ל 309/07

1.                זוהי תביעת התובעת לקצבת תלויים עקב פטירת בעלה המנוח, מר ראובן כהן ז"ל (להלן - המנוח) ביום 6.5.05, בטענה כי הפטירה אירעה בגין תאונת עבודה שאירעה למנוח ביום 31.10.69 ואשר הוכרה על ידי הנתבע.

2.                לאחר שהתקבלה חוות דעת המומחה שמונה בתיק, פרופ' קרמר (להלן - המומחה), אשר שלל קשר בין התאונה למות המנוח ולאחר ערעור שהוגש על פסק הדין אשר דחה את התביעה, הסכימו הצדדים להעביר למומחה שאלת הבהרה נוספת. הסכמתם קיבלה תוקף של פסק דין על ידי בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 17163-07-11, פסק דין מיום 14.3.12).

3.                בהתאם, בהחלטה מיום 18.3.12 נדרש המומחה להשיב לשאלה הבאה:

בין המסמכים שהועברו לעיונך, מונחת חוו"ד של דר' יגלה (סע' 5ז' להחלטת המינוי מיום 28.7.10). בחוות דעתך לא נתת כל התייחסות לחוות הדעת של דר' יגלה. לפיכך, הינך מתבקש בזאת להתייחס באופן מנומק הן לחוות דעתו של דר' יגלה והן למסמכים הרפואיים הקונקרטיים אליהם דר' יגלה מתייחס באותה חוות דעת.

אנא חווה דעתך המנומקת, כיצד יש באמור בחוות הדעת ובמסמכים עליהם מסתמך דר' יגלה, כדי לשנות ממסקנותיך בחוות דעתך, אם בכלל.

הינך מתבקש לנמק באופן מפורט תשובתך.

4.                                                                             ביום 9.5.12 התקבלו תשובות המומחה מיום 8.5.12 ולפיהן, דר' יגלה מתעלם במכוון משתי מחלותיו הנוספות של המנוח, אשר סובל מפיזור מטסטטי נרחב של סרטן המעי הגס, כולל גרורות בבטן ובריאות וכן ממחלה נוירולוגית (CMT) הגורמת לחולשת שרירי הנשימה והסרעפת במיוחד. המומחה הסביר כי תאונת העבודה היתה פגיעה טראומטית בסרעפת עימה ניתן לחיות והחולים בה אינם נזקקים להנשמה חיצונית ואינם צוברים CO2. המומחה חזר על קביעתו כי התמונה הסופנית של זיהום ספסיס, בעקבות הטיפול הכימותרפי שקיבל המנוח, היא שגרמה למותו ואין לה כל קשר עם הפגיעה בסרעפת כתוצאה מתאונת העבודה.

5.                                                                             תשובות המומחה הועברו לצדדים, אשר נדרשו להודיע עמדתם ביחס אליה בתוך 14 ימים. לאחר קבלת תשובות המומחה, ביקשה התובעת מספר פעמים שהות נוספת על מנת שתוכל להתייעץ עם המומחה מטעמה, דר' יגלה, נוכח תשובות המומחה. בסופו של דבר, הגישה התובעת בקשה למינוי מומחה אחר או נוסף, ובקשתה נדחתה בהחלטה מנומקת מיום 24.9.12 משלא הצביעה התובעת על כל טעם המצדיק פסילת המומחה ו/או מינוי מומחה נוסף. יחד עם זאת, בהחלטה זו קבענו כדלקמן (ההדגשה במקור, מ.נ.ד.):

"ככל שבדעת התובעת לבקש להפנות למומחה שאלות הבהרה נוספות, שמטרתן קבלת הבהרה ביחס לשאלה האחרונה שנשאל, היא רשאית לעשות כן עד ליום 21.10.12, אחרת יינתן פסק דין המאשרר את פסק דינה של השופטת קוטן מיום 6.6.11."

6.                                                                             לאחר שהוארך המועד לבקשת התובעת, הגישה התובעת ביום 7.11.12 בקשה להפניית 14 שאלות הבהרה למומחה, אשר בניגוד להחלטת בית הדין כלל לא נבעו מתשובת המומחה לשאלת ההבהרה מיום 9.5.12, אלא גם לחוות דעתו הקודמות בתיק. הנתבע התנגד לבקשה במלואה, משלטענתו מדובר היה בשאלות לא רלוונטיות ו/או מטעות ו/או ספקולטיביות שאין להתירן.

7.                                                                             לאחר עיון בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, בבקשת התובעת, בתגובת הנתבע ובתשובת המומחה לשאלת ההבהרה מיום 8.5.12 החלטנו ביום 29.11.12 לדחות את בקשת התובעת במלואה וזאת בעיקר מהנימוקים שפורטו בתגובת הנתבע, כפי שחזרנו על עיקריהם בהחלטה. באותה החלטה ובטרם מתן פסק דין המאשרר את פסק דינה של השופטת קוטן מיום 6.6.11, התרנו לצדדים להגיש עמדתם בתוך 14 ימים.

8.                                                                             בתגובתה מיום 6.12.12, ביקשה התובעת להתיר לה להגיש סיכום טענותיה בכתב, כפי שאכן הורנו לצדדים לעשות.

9.                                                                             בסיכומיה, ביקשה התובעת לקבל את חוות דעת המומחה מטעמה, דר' יגלה, ולקבוע כי פטירת המנוח היתה תוצאה ישירה של תאונת העבודה מיום 31.10.69, ולפיכך לחייב את הנתבע לשלם לתובעת קצבת תלויים בהתאם. לדידי התובעת, המומחה לא עיין ולא התייחס כנדרש למסמכים הרפואיים אליהם הפנה דר' יגלה בחוות דעתו ובפרט לצילומי החזה שבוצעו למנוח במהלך אשפוזו בבית החולים בני ציון, הקובעים כי " אין עדות לכך שסבל מסרטן בריאותיו ו/או קיבל טפול לכך." עוד טענה התובעת כי התייחסות המומחה בחוות דעתו הנוכחית למחלתו הנוירולוגית של המנוח עומדת בסתירה לקביעתו הקודמת של המומחה כי אין קשר בין מחלת השרירים לפגיעה בסרעפת - ויש בכך כדי להעיד על התבצרות המומחה בעמדתו, כאשר התעלמותו המכוונת של המומחה מצילומי החזה מלמדת על היעדר נכונותו לבדוק את עצמו בשנית ב"לב פתוח ובנפש חפצה". כן שבה התובעת בסיכומיה והזכירה את ההודאה המיוחסת לב"כ הנתבע בדיון בבית הדין הארצי לעבודה, לפיה "אין עדות לכך שהמנוח סבל מסרטן הריאות".

10.                                                                        מנגד, טען הנתבע בסיכומיו כי דין התביעה להידחות בהסתמך על חוות דעתו הברורה, המפורטת והמנומקת של המומחה, העונה במפורט ובמנומק על שאלת בית הדין, אשר הופנתה לעיונו בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. המומחה התייחס כנדרש לחוות דעת המומחה מטעם התובעת וציין כי דר' יגלה התעלם במכוון משתי מחלות קשות מהן סבל המנוח ללא כל קשר לתאונת העבודה משנת 1969, אשר הן מחלת הסרטן והמחלה הנוירולוגית. המומחה שב על קביעתו כי המנוח נפטר מזיהום קשה כתוצאה מהטיפול הכימותרפי שקיבל בגין מחלת סרטן המעי. לדידי הנתבע, התובעת מעוותת במכוון את חוות דעת המומחה ומוציאה דברים מהקשרם, כאשר עיון במכלול חוות דעת המומחה מלמד, כי לא נפלה כל סתירה בין תשובותיו. עוד טען הנתבע, כי התמקדות התובעת בפגיעת הסרעפת של המנוח הינה מיותרת וסוטה מהעיקר, משעולה מחוות דעת המומחה ומתשובותיו לשאלות ההבהרה כי לשיתוק בסרעפת ולפגיעה בסרעפת לא היה קשר לפטירת המנוח; כך גם נטען ביחס לטענות התובעת בכל הקשור לסוג הסרטן בו לקה המנוח, שכן אמנם המומחה לא התייחס לצילום החזה שבוצע למנוח במהלך אשפוזו, אולם המומחה כן התייחס במפורש לרישום הרפואי המתעד גרורות סרטניות בריאות, כאשר מכל מקום השאלה אם היו למנוח גרורות סרטניות בריאותיו, אם לאו, אינה חיונית להכרעה בהליך, משקבע המומחה במפורש כי המנוח נפטר כתוצאה מזיהום. על יסוד נימוקים אלה, ביקש הנתבע לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

11.                                                                        לאחר עיון בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, בשאלת ההבהרה שהופנתה למומחה ובתשובתו עליה מיום 8.5.12, וכן לאחר עיון חוזר במכלול חוות הדעת הקודמות של המומחה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לשנות מפסק דינה של השופטת קוטן מיום 6.6.11, ולפיכך יש לדחות את התביעה בהתאם. להלן אעמוד על עיקר הנימוקים לכך.

12.                                                                        אין בידי לקבל את חזרת התובעת בסיכומיה על ההודאה המיוחסת לב"כ הנתבע בדיון בבית הדין הארצי לעבודה, לפיה "אין עדות לכך שהמנוח סבל מסרטן הריאות"; כפי שנקבע בהחלטות קודמות, אותה אמירה לא היתה חלק מהוראות פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, מה גם שהיא אינה רלוונטית, בדומה לשאר טענות התובעת ביחס ל"סרטן הריאות", וזאת משאין מחלוקת כי המנוח סבל מסרטן המעי הגס ומגרורות של סרטן זה באגן ובריאות וקיבל טיפול כימותרפי בהתאם (ראה סע' 3.ו לפסק הדין מיום 6.6.11, המצטט מהעובדות המוסכמות).

13.                                                                        בהתאם להוראות פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה, הופנתה למומחה שאלת הבהרה אחת הדורשת את התייחסותו המפורשת לחוות דעת המומחה מטעם התובעת, דר' יגלה והמומחה עשה זאת כנדרש. בהתייחסותו לחוות הדעת של דר' יגלה, ציין המומחה במפורש כי דר' יגלה מתעלם במכוון משתי מחלות קשות מהן סבל המנוח ללא כל קשר לתאונת העבודה משנת 1969, והן מחלת הסרטן והמחלה הנוירולוגית (ניוון שרירים). עיון בחוות הדעת של דר' יגלה מעלה כי אכן אין בה כל התייחסות לעצם קיומן של אותן מחלות במנוח, למעט התייחסות להעדר סרטן ריאות.

14.                                                                        בניגוד לטענת התובעת בסיכומיה, עיון במכלול חוות הדעת של המומחה מלמד כי לא נפלה כל סתירה בין תשובות המומחה, שכן אכן בהתייחסותו הקודמת ציין המומחה כי אין קשר בין מחלת השרירים לבין הפגיעה בסרעפת ממנה סבל המנוח כתוצאה מתאונת העבודה; ואילו בתשובותיו לשאלת ההבהרה מיום 9.5.12 שב המומחה והתייחס לפגיעה בסרעפת והסביר כי הפגיעה הטראומטית בסרעפת ממנה סבל המנוח כתוצאה מתאונת העבודה משנת 1969 גורמת לשיתוק בסרעפת מצד אחד אשר ניתן לחיות איתה ולעומת זאת הסביר המומחה, כי המחלה הנוירולוגית ממנה סבל המנוח, ללא קשר לתאונת העבודה, גורמת לחולשת שרירי הנשימה וחולשת הסרעפת במיוחד, אשר לדעת המומחה דרדרה את מצבו הנשימתי של המנוח - ובין תשובות אלה אין כל סתירה. ממילא שהמומחה קשר את מותו של המנוח עם סיבוך זיהומי כתוצאה מטיפולים שקיבל בגין סרטן המעי הגס.